בית עלמין לחיות

התמודדות עם מוות של חיית מחמד אהובה היא חוויה קשה ומטלטלת. לצד תחושת האובדן והכאב, עולה גם השאלה המעשית: "כיצד להיפרד מהחיה האהובה בצורה מכבדת"."

בישראל אין כיום מסגרת ציבורית מוסדרת המאפשרת קבורה לחיות מחמד, והרשויות המקומיות אינן מספקות שירותי קבורה או או בית עלמין לחיות מחמד. בפועל, האחריות נופלת על בעלי החיות עצמם.

האפשרויות הנפוצות כיום הן:

• בתי עלמין פרטיים לחיות מחמד – מוקמים לרוב על שטחים חקלאיים ומופעלים ביוזמות פרטיות.
  עם זאת, קבורה בכל מקום בין אם בבית קברות פרטי, בשטח חקלאי, בחצר פרטית או בטבע, איננה מוסדרת בחוק, ולכן כל קבורה מתבצעת על אחריות הבעלים או מי שסיפק את השירות.
• שריפה בקרמטוריום לחיות מחמד – אפשרות זו אינה בעייתית מבחינת החוק, אך בפועל רבים מבעלי הכלבים מתקשים לשאת את המחשבה שכלבם האהוב יישרף בתנור, ולכן בוחרים בה פחות.
• קבורה באזורים פרטיים – קבורה באזורים כמו חצר הבית או בטבע, בחירה שנעשית על ידי לא מעט אנשים למרות היעדר ההסדרה החוקית.

שירותי קבורת חיות ציבוריים

בישראל אין אף בית עלמין ציבורי לחיות מחמד בשום עיר או יישוב. הפתרון היחיד שהרשויות המקומיות מציעות כיום הוא שליחת גופת החיה למתקן כילוי ייעודי בעין המפרץ שבצפון.

במתקן זה לא מתבצעת שריפה, אלא תהליך ממושך של בישול, שבו מחממים את הגופות ושאריות הבשר זמן רב עד לפירוק מלא של הרקמות.
מהתהליך מופקים שני תוצרים עיקריים:

• שומן מעובד – המשמש כדלק לתעשייה.
• קמח בשר – המיועד לדישון הקרקע ולעיתים גם לשימושים תעשייתיים נוספים.

למתקן מגיעות לא רק גופות של חיות מחמד, אלא גם פגרי חיות משקים, שאריות בשר מתעשיית המזון ופסולת ביולוגית ממעבדות שונות.
מדובר בתהליך המוני, טכני ונטול ממד אישי, ולכן בעלי חיות מחמד רבים מתקשים להשלים איתו.

כתוצאה מכך, רבים מהם בוחרים בדרכים פרטיות ומכבדות יותר כמו: קבורה אישית, קבורה בבית קברות ייעודי, קבורה בחצר או בטבע, גם אם אפשרויות אלו אינן מוסדרות בחוק.

בית עלמין לחיות או קרמטוריום?

קבורה בבית עלמין לחיות

קבורת חיית מחמד בבית עלמין לחיות היא אפשרות השכיחה ביותר בישראל.
מי שאיבד את חיית המחמד האהובה שלו יכול לבחור בין שתי אפשרויות קבורה:

• קבורה בודדת: קבורה בודדת היא האפשרות הקלאסית, והיא מאפשרת לך לבחור מקום ספציפי בבית העלמין לקבור את חיית המחמד שלך. ניתן להציב מצבה על הקבר, ולעיתים ניתן גם לשתול פרחים או עצים.
• קבורה משותפת בקבר אחים: קבורה בקבר אחים או קבורה משותפת היא אפשרות זולה יותר, ובה חיית המחמד שלך נקברת יחד עם חיות מחמד אחרות. אין אפשרות לבחור מקום ספציפי בבית העלמין, וגם לא ניתן להציב מצבה.

שריפת הגופה בקרמטוריום

שריפת גופת חיית המחמד מתבצעת במשרפה (קרמטוריום) ייעודית לבעלי חיים. גופת בעל החיים נשרפת בטמפרטורה של כ-850 מעלות צלזיוס, מה שמאפשר שריפה מהירה ומלאה.
תהליך השריפה אורך בין 30 דקות לשעתיים, בהתאם למשקל וגודל החיה. לאחר מכן, אפר בעל החיים נאסף לכד אטום שניתן לקבור בכל מקום או לשמור בבית.
למרות שהשיטה הזו מקובלת מאוד במדינות רבות בעולם, בישראל היא פחות פופולרית.
אחת הסיבות לכך היא שרבים מבעלי הכלבים מתקשים להשלים רגשית עם המחשבה שגופת כלבם האהוב תישרף בתנור, דבר שיוצר עבורם תחושה קשה ולא מתאימה כרגע של פרידה.

קבורה בחצר או קבורה בבית קברות לחיות

עבור בעלי חיות מחמד רבים, קבורה בחצר הבית היא דרך טבעית ואישית להיפרד מהחיה האהובה.
היתרון המרכזי הוא הקרבה והשליטה המלאה, הקבר נמצא בשטח הפרטי של הבעלים, כך שניתן לשמר את זכר החיה במקום המוכר לה ביותר, ללא צורך בתיאומים חיצוניים וללא חשש מפינוי עתידי.
בנוסף, התחזוקה של הקבר תלויה לחלוטין בבעלים, המחליט איך להנציח את זכרו של חברו האהוב.

עם זאת, מדובר בפתרון שהוא פריבילגיה, לא לכל אחד יש חצר פרטית גדולה שמאפשרת קבורה. וגם למי שיש, ברוב המקרים בעלי הכלבים מבצעים את הקבורה בעצמם, אך לא כל אחד מסוגל לכך:

• מבחינה פיזית – חפירת קבר לכלב גדול היא משימה מאומצת של שעות עבודה, במיוחד כשמדובר בקרקע קשה או סלעית.
• מבחינה רגשית – רבים מתקשים לקחת את גופת הכלב מהמרפאה ולבצע בעצמם את הקבורה, ומעדיפים שהזיכרון האחרון מהכלב האהוב יהיה מכובד ואסתטי יותר.

לכן, לצד האפשרות לבצע את הקבורה באופן עצמאי, קיימים גם שירותים מקצועיים שיכולים לסייע בתהליך, לחסוך את הקושי הפיזי והרגשי, ולהפוך את רגע הפרידה לנעים ומכבד יותר – גם כאשר מדובר בקבורה בחצר הבית.

בסופו של דבר, אם בעלי הכלב מתלבטים בין קבורה בבית קברות לחיות הממוקם בשטח חקלאי לבין קבורה בחצר הפרטית – הרי שברוב המקרים קבורה בחצר עדיפה משום שהיא קרובה, אישית, פרטית ותלויה לחלוטין בבעלים עצמם, ללא תלות בגורמים חיצוניים או בשטח שאינו בבעלותם.

קבורה בטבע לעומת קבורה בבית קברות לחיות

קבורה בטבע
קבורה בטבע מתבצעת לרוב בשטח פתוח ומרוחק מאזורי מגורים. עבור רבים זו דרך אינטימית, שקטה וקרובה לטבע להיפרד מהחיה האהובה.
רבים קוברים את כלביהם ביערות קק"ל שאינם שמורות טבע, משום שבשמורות טבע החוקים מחמירים הרבה יותר.
ביערות קק"ל קיימת לרוב וודאות גבוהה יותר שהקבר יישאר לאורך זמן לעומת בתי קברות יעודיים לחיות מחמד משום שכמעט ולא משנים יעוד קרקע של יער נטוע לעומת שטח חקלאי שעליו בית הקברות בנוי.

יחד עם זאת, קיימת תחושת חשש להתפס בזמן קבורה בטבע, שכן מדובר בשטח שאינו פרטי והקבורה אינה מוסדרת בחוק.
במקרים כאלה יש מי שמסייעים בתהליך ויודעים איך לבצע אותו בצורה דיסקרטית ומכבדת, כך שהבעלים אינם נדרשים להתמודד עם המורכבות הלוגיסטית והרגשית לבדם.

יתרון משמעותי נוסף הוא שבקבורה בטבע אין תלות בגורמים פרטיים: בבית קברות ייעודי שהוקם על שטח חקלאי קיימת אי-ודאות כפולה: הרשויות אינן רואות בעין יפה שימוש בקרקע בניגוד לייעודה, ובנוסף קיים סיכון שבעל המשק יפסיק את פעילות בית הקברות בעתיד, או שאם ילך לעולמו יורשיו יחליטו להפסיק את הפעילות ולבטל את בית הקברות.

קבורה בבית קברות לחיות מחמד
קבורה בבית קברות ייעודי לחיות מעניקה למשפחה מקום מסודר עם חלקות מסומנות, שלטי זיכרון ואפשרות לתחזוקה שוטפת.
עם זאת, המקום תלוי כולו בגורם המפעיל ובבעלות על הקרקע, מה שעלול לגרום לחוסר ודאות אם התנאים המשפטיים או העסקיים ישתנו בעתיד.

בנוסף, מרבית בתי הקברות אינם מנוהלים ישירות על ידי החקלאי שבבעלותו הקרקע, אלא על ידי מתווכים או יזמים פרטיים ששוכרים את הקרקע.
מצב זה יוצר שכבת חוסר בהירות נוספת: אם בעל הקרקע יחליט לשנות את ייעוד הקרקע, למכור אותה או להפסיק את ההתקשרות עם המתווך, ייתכן שבית הקברות ייסגר או יוסב לשימוש אחר לחלוטין.

כמו כן, נדרשת נסיעה מיוחדת לכל ביקור, והעלויות גבוהות יותר ביחס לקבורה בטבע או בחצר פרטית, שם השליטה והוודאות לגבי המקום הן בידי הבעלים בלבד.